80 עיונים בחינוך, גיליון מס'22 תשפ"ד,2023 , עמ'80 - 95 רביב נאוה, אריה קיזל ו עוזי אלידע לידתו של תחום- דעת : התפתחות החינוך ל תקשורת בישראל מבוא אנשי חינוך לתקשורת תופסים את לימודי התקשורת בבתי הספר כ"הזדמנות חשובה לבירור האופן שבו מועברים בתקשורת ערכים כגון שפה ותרבות ישראלית; סובלנות, פלורליזם וקבלת האחר; מוסר; אחריות, ערבות חברתית ואזרחית; דמוקרטיה ועקרונותיה; ערכים סביבתיים וחינוך לבריאות". הפיקוח על הוראת( התקשורת,2017 , עמ'4 ) . דפנה למיש( 1992 , עמ'12-11 ) מדגישה כי: "מעבר לכל, מהווה העיסוק בעולם התקשורת במידה רבה גישור בין תרבות בית- הספר ותרבות הבית העיסוק בתקשורת ובתכניה הוא בהכרח גם עיסוק בבעיות אקטואליה ופוליטיקה, בבעיות]...[ . והפנאי ערכיות ואידיאולוגיות, בנורמות חברתיות ובביקורת עליהן". בנוסף, תקוות רבות נתלו בחינוך לתקשורת כפורץ דרך פדגוגי. בקרב אנשי החינוך לתקשורת התעוררה ציפייה שהתחום יתווה את הדרך לתחומי דעת אחרים באימוץ שיטות למידה חדישות, יצירת מוטיבציה אצל הלומדים, שילוב של ניתוח תיאורטי ופעילות מעשית והגדרה מחדש של תפקיד המורהשנער,( 1992 ; מסטרמן,1997 ) . חזון זה של החינוך לתקשורת מדגיש רעיונות של התנסות פעילה, למידה השתתפותית ודיאלוג המושפעים מרעיונות החינוך הפרוגרסיבי של ג'ון דיואי( Dewey, 1938, 1969 ) . תקוות אלה מוצאות את ביטוין גם בהתבטאויות נוספות, בכתב ובעל- הרפז,( פה, של אנשי חינוך לתקשורת2008 ; קלר,1992 ) וכן במטרותיהן המוצהרות של תוכניות הלימוד השונות בתקשורתהפיקוח על הוראת התקשורת,( 2017 ; מגמת טכנולוגיות תקשורת,2019 ) . צמיחת החינוך לתקשורת בבתי- הספר תוארה לראשונה במאמרם של דפנה ופיטר למיש(Lemish & Lemish, 2001) . מאמר זה סוקר את הקמתן ועבודתן של הוועדות לכתיבת תוכניות הלימודים בתקשורת בראשית שנות התשעים על רקע התפתחויות חברתיות ורעיוניות שהביאו להתמזגות אינטרסים של מגזרים שונים סביב עיסוק בתקשורת בבתי- הספר. המאמר הנוכחי יתאר את ההתפתחויות שקדמו בשדה לכתיבת תוכניות לימודים אלה ואת התהליכים שחלו הפדגוגי, בשדה התקשורתי ובשדה האקדמי שהובילו להתמסדותו של החינוך לתקשורת כתחום דעת במערכת החינוך. המחקר נערך בשיטה המשלבת ניתוח מסמכים ותכתובות העוסקים בחינוך לתקשורת בישראל שאותרו בארכיונים, ניתוח טקסטים של תוכניות לימוד וחומרי לימוד בתקשורת וראיונות אישיים עם גורמים שהיו מעורבים בפיתוח תוכניות הלימוד השונות ובכתיבת חומרי הלימוד. ממניעה ל"חינוך לצפייה"– שינוי תפיסת התקשורת במערכת החינוך בשני העשורים הראשונים למדינה נתפסו אמצעי התקשורת בציבור כ אמצעי חינוך והסברה ולחילופין, כסוכנים של ניוון תרבותי וכסכנה למשמעת שיש להגן על ילדים ובני- נוער מפני השפעותיה)נאוה, בדפוס( . החל מאמצע שנות השישים, התרחשו שלושה תהליכים שעתידים להיות בעלי השפעה ארוכות טווח על