הקדמה.- ספרים בלהבות בערב חורפי קר אחד בשנת1982 , עת הייתי תלמיד כתה ב' בבית הספר היסודי, ביקרתי עם הורי אצל זוג חברים שלהם במושב בית זית. הבית הוסק בתנור עצים שעמד במרכז הסלון, שעל קיר שלם שלו ניצבו מדפים מלאי ספרים. בעוד המבוגרים שקעו להם בשיחה, דעכה האש בתנור, והמארח שלנו, איש אשכולות של ממש, גילה לחרדתו שלא נותרו לו עצים לקמין וכדי לחדש את האספקה עליו לצאת אל המחסן בקור המקפיא. נבוך אל נוכח הברירה, הוא החליט שאין צורך לצאת אל הקור. הרי הערב קרב לקיצו והטרחה מיותרת. ממחשבה למעשה, ניגש אל מדפי הספרים שמולנו, עבר במבט על שורות הספרים ושלף בתנועה מהירה ספר אחד וה כריז בחיוך: "בספר הזה אין צורך יותר!", פתח את דלת הקמין והשלי ך את הספר פנימה אל האש. אני זוכר את התדהמה שאחזה בי. אני זיהיתי את הספר. זה היה אלפוני, הספר שרק שנה קודם לכן למדתי ממנו את יסודות הקריאה והכתיבה. הורי, שהופתעו כמעט כמוני, לא הצליחו להרגיע אותי במשך דקות ארוכות. כילד בכתה ב' הזעזוע היה אינסטינקטיווי ממש. עדיין לא היכרתי את הציטוטים מתוך מונסור" של- "אל היינריך היינה- מ1821 : "במקום בו האדם שורף ספרים, סופו ש ישר וף גם בני אדם" או - את האורופגיטיקה של ג'ון מילטון מ1664 : "As good almost kill a man as kill a good book… who kills a man kills a reasonable creature, God's image; but he who destroys a good book kills Reason itself, kills the image of God as it were in the eye." 1 1 ראה: John Milton, "From Areopagitica: A Speech by John Milton for the liberty of Unlicenced Printing to the Parlament of England, London 1644." In Anne Lyon Haight, Banned Books: Informal Notes on Some Books Banned for Various Reasons at Various Times and Various places, New York, 1970, 120 . נאומו של מילטון לא נשא פרי, כתביו הוקעו על ידי הפרלמט והמלך ואף נאסרו ונשריפו בידי התליין המלכותי. ראה על הפרשה אצל: James Anson Farrer, Books Condemned to be Burnt, London, 1892, 90, 118-120 . ואצל: Leo Miller, "The Burning of Milton's Books in 1660: Two Mysteries", in English Literary Renaissance, 18(3), [1988], 424-437 . 1